פסק-דין בתיק ת"א 22536-09-09

לפניי תביעה שהגיש קיבוץ הרדוף אג"ש (להלן: "התובע") למתן צו קבוע האוסר על הנתבע מר ג'עפרי מוחמד (להלן: "הנתבע") או מי מטעמו להיכנס אל המקרקעין הידועים כגוש 10316 חלקות 13 ו - 16 ו/או לעשות כל שימוש או פעולה במקרקעין הנ"ל, לרבות בדרך של מסיק זיתים, עיבוד, כריתת עצים וענפים וכו'.

רקע:

1.                  התביעה הוגשה בתחילה בנוגע לשתי חלקות - חלקה 13 וחלקה 16 בגוש 10316, ואולם במהלך הבאת הראיות ובסיכומיהם מתייחסים הצדדים לחלקה 13 בלבד, היא החלקה נשוא המחלוקת, ולפיכך בפסק דין זה אתייחס להלן לחלקה 13 בלבד. (להלן: "חלקה 13 ו/או "החלקה" ו/או המקרקעין").

2.                  הבעלים הרשום של חלקה 13 הנה רשות הפתוח, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל.

החלקה הועברה על שם רשות הפיתוח בשני שלבים. בשלב הראשון הועברו לידי רשות הפתוח 2/3 מהחלקה במסגרת הסכם חליפין מיום 05/06/1995 שנחתם בין מנהל מקרקעי ישראל לבין מר אחמד סאהר עונאללה (להלן: "עונאללה") (נספח ה' לתצהיר מר יורם קלגרד מטעם התובע) (להלן: "הסכם החליפין הראשון"). בשלב השני הועברו על שם רשות הפיתוח 1/3 הנותרים מהחלקה במסגרת הסכם חליפין נוסף מיום 02/09/2002 שנחתם בין מנהל מקרקעי ישראל לבין עונאללה (נספח ז(1) לתצהיר מר יורם קלגרד מטעם התובע) (להלן: "הסכם החליפין השני").

3.                  התובע שוכר את חלקה 13 ממנהל מקרקעי ישראל, מכח שני חוזי שכירות (חקלאי) שנחתמו בין התובע לבין המנהל לגבי חלקה 13 וחלקה 16 בגוש 13016. הראשון נחתם ביום 09/08/2007 לתקופה שמיום 01/09/2006 וכלה ביום 31/08/2009, והשני נחתם 27/10/2010 לתקופה החל מיום 01/09/20029 וכלה ביום 31/08/2012 (נספח ב' לתצהיר מר יורם קלגרד מטעם התובע, וכן מוצג ת/1) (להלן: "הסכמי השכירות החקלאיים").

4.                  על חלקה 13 נטוע מטע זיתים (להלן: "מטע הזיתים ו/או "המטע"), אשר לטענת הנתבע הוא שנטע אותו כ - 27 שנים לפני הגשת התובענה, עוד בטרם עברה הבעלות לידי רשות הפיתוח, והנו בבחינת בר רשות לעבד את המטע ולמסוק את הזיתים.

5.                  בכתב התביעה צורף כנתבע פורמלי מנהל מקרקעי ישראל, ואולם לא נתבקש ממנו כל סעד, ולפיכך נמחק מהתביעה בהתאם להחלטה בדיון מיום 09/02/2010.

6.                  התובע תבע בכתב התביעה פיצוי בסך 10,000 ש"ח עבור נזקים והפסדים. התובע לא הביא ראיות לעניין זה, ולא התייחס לכך בסיכומיו, ולכן יש לראות את התובע כמי שזנח את הטענה.

עיקר טענות התובע

7.                  לטענת התובע הוא שוכר של חלקה 13 בכל המועדים הרלבנטיים לתובענה בהתאם להסכמי שכירות שנחתמו בינו לבין מנהל מקרקעי ישראל, והוא המחזיק החוקי של חלקה 13 מכוח הסכמי השכירות.

8.                  לטענתו, הנתבע הנו בבחינת "מסיג גבול". אין בידי הנתבע ולא היתה בידו, כל עילה או זכות להסיג את גבול החלקה שהושכרה כדין לתובע ולמסוק זיתים מהמטע.

9.                  הבעלים הרשום - רשות הפיתוח באמצעות מנהל מקרקעי ישראל לא ידע, ובוודאי שלא הסכים לרכוש את החלקה בכפוף לזכויות כלשהן של הנתבע בחלקה 13.

10.              אין בידי הנתבע כל מסמך או הסכם מטעם הבעלים הרשום בחלקה 13 המתיר לנתבע למסוק זיתים במטע הזיתים בתקופת המסיק.

עיקר טענות הנתבע

11.         לטענת הנתבע, לתובע זכות שכירות קצרת טווח בלבד, וככזו אין היא גוברת על זכות בר-הרשות שיש לו, ואין התובע זכאי לתבוע צו מניעה קבוע ביחס למקרקעין, כי אם רק לבעלים הרשום של המקרקעין הזכות לתבוע את סילוקו מהמקרקעין באמצעות צו מניעה.

12.              לטענתו, בשנת 1982 הוא נטע בעצמו ועל חשבונו את מטע הזיתים, המונה כ - 240 עצי זית. במהלך כל השנים ועד לארועים נשוא התובענה, במשך כ - 27 שנים, הוא טיפל בחלקה, עיבד אותה ומסק את הזיתים במטע הזיתים, בעצמו ובאמצעות מי מטעמו, ועושה כן לפרנסתו שלו ושל בני משפחתו.

13.              הרשות לעבד את המטע ולמסוק את הזיתים, ניתנה לו בהסכמה על ידי בעלי החלקה, משפחת קסיס, בין השנים 1982 - 1993. הרשות אושררה והוארכה על ידי מר עונאללה אשר רכש את המקרקעין ממשפחת קסיס בשנת 1993, ורק שנים לאחר מכן  מכר את החלקה למנהל מקרקעי ישראל.

14.              לטענת הנתבע מנהל מקרקעי ישראל אישרר את זכותו הבלתי הדירה, כאשר הסכים לרכוש את החלקה על אף זכויותיו, וכאשר במשך שנים ארוכות - מאז שנת 1995, אז רכש 2/3 מחלקה 13, איפשר ביודעין (ולמצער - איפשר בשתיקה ומכללא) לנתבע להמשיך ולעבד את עצי הזית. לפיכך, לטענתו, הוא בר-רשות בלתי הדירה להמשיך ולעבד את עצי הזית ולמסוק את הזיתים.